כמו רבים אחרים, רנה טוקר. ילידת פילדפליה ארה"ב, החלה להתנדב ביד שרה לאחר שהכירה את האירגון כמבקשת סיוע. "עברתי ניתוחים בחיי. ובכל פעם שהייתי צריכה אביזר או כלי עזר - יד שרה היתה שם בשבילי. כשפרשתי לגימלאות אחרי שנים רבות של עבודה במשרד החינוך במחלקה להורים, משפחה וקהילה - אמרתי לעצמי: אם יש מקום שאני רוצה להחזיר לו יחס על יחס וטובה על טובה - זה יד שרה. באתי להתנדב. פעם בשבוע אני איתכם". רנה באה והביאה עימה מומחיות נחוצה וחיונית: ריפוי וטיפול בשיטת פלדנקרייז, שיטה אותה למדה במכון וינגייט. "שאלתי נציגה של יד שרה אם יש צורך במה שיש לי לתת - והתשובה המיידית היתה "כן". ביד שרה התארגנה קבוצה של בנות גיל הזהב הרוצות לשכלל יכולות על פי השיטה. "מדובר בביצוע תנועות איטיות הקשורות לפעילות בחיי היום יום שלנו, פעילות שבגיל מתקדם עלולה להיות קשה. התכופפות להרים חפץ. הורדת ספר מכוננית. הסתובבות כדי לצאת מן המכונית. פלדנקרייז פיתח שיטה שעל פיה ניתנת לכל תנועה תשומת לב ומודעות. הרעיון הוא שאם אתה יודע ומודע למה שאתה עושה - אתה יכול לעשות זאת בדרך הטובה ביותר. מישיבה או שכיבה לקימה. אנחנו יכולים לבחור בכל רגע כיצד לנוע ולעשות זאת טוב יותר". רנה שעלתה לישראל בשנות השמונים אוהבת לשמוע את התגובה של התלמידות בחוג לתנועה בשיטת פלדנקרייז: "הן אומרות לי - רנה "אין עליך", הבנתי שזה סוג של מחמאה גדולה. אני מתבוננת בהן ורואה נשים שכל אחת מהן באה מכאב אחר, ממקום אחר וכולן יחד משתנות תוך כדי תנועה. הפנים שלהן משתנות. הופכות רגועות יותר. צעירות יותר. לפעמים זה כאילו שהן חזרו לילדות. אחת הנשים אמרה לי: "רנה, אני אוהבת לשחק עם הנכדים. וכשקשה לי לזוז זה לפעמים מביך". עבדתי איתה על תנועה מודעת ועכשיו קל לה יותר. היא אמרה לי תודה בחום והוסיפה: "באתי לחוג הזה עם כאב. יצאתי בלי כאב". גם אם יש שיפור של מילימטר - זה סיפוק עצום לי - והקלה משמעותית לנשים".

#_lt#div#_gt#  #_lt#p style="padding#_sc# 0px; margin#_sc# 0px;"#_gt##_lt#strong#_gt##_lt#span style="color#_sc# #0000ff; padding#_sc# 0px; margin#_sc# 0px;"#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# small;"#_gt#כמו רבים אחרים, רנה טוקר. ילידת פילדפליה ארה"ב, החלה להתנדב ביד שרה לאחר שהכירה את האירגון כמבקשת סיוע.#_lt#/span#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/strong#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p style="padding#_sc# 0px; margin#_sc# 0px;"#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# small;"#_gt#"עברתי ניתוחים בחיי. ובכל פעם שהייתי צריכה אביזר או כלי עזר - יד שרה היתה שם בשבילי. כשפרשתי לגימלאות אחרי שנים רבות של עבודה במשרד החינוך במחלקה להורים, משפחה וקהילה - אמרתי לעצמי#_sc#  אם יש מקום שאני רוצה להחזיר לו יחס על יחס וטובה על טובה - זה יד שרה. באתי להתנדב. פעם בשבוע אני איתכם".#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p style="padding#_sc# 0px; margin#_sc# 0px;"#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# small;"#_gt#רנה באה והביאה עימה מומחיות נחוצה וחיונית#_sc# ריפוי וטיפול בשיטת פלדנקרייז, שיטה אותה למדה במכון וינגייט.#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p style="padding#_sc# 0px; margin#_sc# 0px;"#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# small;"#_gt#"שאלתי נציגה של יד שרה אם יש צורך במה שיש לי לתת - והתשובה המיידית היתה "כן".#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p style="padding#_sc# 0px; margin#_sc# 0px;"#_gt##_lt#strong#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# small;"#_gt#ביד שרה התארגנה קבוצה של בנות גיל הזהב הרוצות לשכלל יכולות על פי השיטה.#_lt#/span#_gt##_lt#/strong#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p style="padding#_sc# 0px; margin#_sc# 0px;"#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# small;"#_gt#"מדובר בביצוע תנועות איטיות הקשורות לפעילות בחיי היום יום שלנו, פעילות שבגיל מתקדם עלולה להיות קשה. התכופפות להרים חפץ. הורדת ספר מכוננית. הסתובבות כדי לצאת מן המכונית. פלדנקרייז פיתח שיטה שעל פיה ניתנת לכל תנועה תשומת לב ומודעות. הרעיון הוא שאם אתה יודע ומודע למה שאתה עושה - אתה יכול לעשות זאת בדרך הטובה ביותר. מישיבה או שכיבה לקימה. אנחנו יכולים לבחור בכל רגע כיצד לנוע ולעשות זאת טוב יותר".#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p style="padding#_sc# 0px; margin#_sc# 0px;"#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# small;"#_gt#רנה שעלתה לישראל בשנות השמונים אוהבת לשמוע את התגובה של התלמידות בחוג לתנועה בשיטת פלדנקרייז#_sc##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p style="padding#_sc# 0px; margin#_sc# 0px;"#_gt##_lt#strong#_gt##_lt#span style="color#_sc# #0000ff; padding#_sc# 0px; margin#_sc# 0px;"#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# small;"#_gt#"הן אומרות לי - רנה#_lt#span style="color#_sc# #ff0000; padding#_sc# 0px; margin#_sc# 0px;"#_gt# "אין עליך",#_lt#/span#_gt# הבנתי שזה סוג של מחמאה גדולה. אני מתבוננת בהן ורואה נשים שכל אחת מהן באה מכאב אחר, ממקום אחר וכולן יחד משתנות תוך כדי תנועה. הפנים שלהן משתנות. הופכות רגועות יותר. צעירות יותר. לפעמים זה כאילו שהן חזרו לילדות. אחת הנשים אמרה לי#_sc# #_lt#span style="color#_sc# #ff0000; padding#_sc# 0px; margin#_sc# 0px;"#_gt#"רנה, אני אוהבת לשחק עם הנכדים. וכשקשה לי לזוז זה לפעמים מביך"#_lt#/span#_gt#. עבדתי איתה על תנועה מודעת ועכשיו קל לה יותר. היא אמרה לי תודה בחום והוסיפה#_sc# #_lt#span style="color#_sc# #ff0000; padding#_sc# 0px; margin#_sc# 0px;"#_gt#"באתי לחוג הזה עם כאב. יצאתי בלי כאב".#_lt#/span#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/strong#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p style="padding#_sc# 0px; margin#_sc# 0px;"#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# small;"#_gt#גם אם יש שיפור של מילימטר - זה סיפוק עצום לי - והקלה משמעותית לנשים".#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#/div#_gt#